פסק-דין בתיק תפ"ח 71987/05

השופטת ב. אופיר-תום, אב"ד ס"נ

הקדמת דברים

1 .         ערעור זה, יש לומר מיד, בטרם כניסה לדיון בו לגופו, טוב היה לו שלא הוגש בצורתו היום, משהוגש; ומשהוגש, טוב היה להם למערער ולבא כחו, אילו הפעילו מעט שיקול דעת, ואילו חזרו בהם מעיקר טיעוניהם בו, בטרם הביאום בפנינו. שהרי, אלה לא תרמו לו, למערער, אלא לחשיפת מלוא מחדליו בפרשה נשוא הערעור.  

עסקינן, ללא עוררין, במערער שפעל לאורך תקופת השנים 1999-1990, בשוק הכספים; תחילה, כחלפן כספים; ובהמשך, מאז 1995, גם כמלווה ברבית שעמלותיו נעו בטווח של בין 2% - 7%.

את הכספים נשוא עסקיו אלה, הפקיד המערער, אף זאת ללא עוררין, בחשבונו מס. 551902,  בבבנק דיסקונט, סניף רחוב סוקולוב בהרצליה, בו הסתכמו הפקדותיו בכל שנות הערעור, לסך של כ-30 מיליון ש"ח מתוך כספי עסקו; כולל, סכומי שיקים שחזרו. 

עסקינן עוד, כפי שהוכח ואין עורר, במי שלא ראה לנכון, על אף פעילותו העניפה בשוק הכספים כמתואר, ועל אף סכומי העתק שעברו תחת ידיו בשנים האמורות, להודיע לרשויות המס על עסקיו אלה, על מנת למלא חובתו האלמנטרית כנישום וכאזרח מן השורה, המחויב על פי דין לקופת המדינה.

לאורך כל תקופת פעילותו המתוארת בשוק הכספים, כך הוכח, נמנע המערער, גם אליבא דידו, מניהול ספרי חשבונות בעסקו, מדיווח על הכנסותיו ומהגשת דוחות שנתיים לפקיד השומה, כמתחייב על פי  חוק. רק כאשר קיבל בסופו של יום, בדצמבר 1999, דרישה להגיש דוחותיו לכל שנות המס האמורות, עשה כן. דא עקא, שבדוחות שהגיש לפקיד השומה בחבילה אחת, ביום 23.1.00,  דיווח בכזב על הכנסות מגוחכות, שלא הגיעו לאפס קצהו של היקף הכנסותיו האמיתיות.

הערעור לגופו; כללי

2 .         כל העובדות דלעיל, שנפרשו בהרחבה בהכרעת הדין המקיפה של בית משפט קמא, (כבוד השופטת ניצה מימון-שעשוע) לא אותגרו בערעור שבפנינו.

בא כחו של המערער, עו"ד זילברשלג, לא הכחיש בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון, ובטיעוניו בעל-פה בפנינו, לא את עובדת עיסוקו של המערער בשוק הכספים, ולא את עובדת התעלמותו לחלוטין מפקיד השומה וממחויבויותיו כלפיו. על אף זאת, טען בפנינו בשצף קצף, כנגד הרשעת המערער בהשמטת הכנסה מתוך דו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (להלן - הפקודה); כנגד הרשעתו במסירת תרשומת כוזבת, לפי סעיף 220(2) לפקודה, וכנגד הרשעתו בעבירת שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה.

בהמשך, יצא ב"כ המערער, כנגד חומרת העונש שהוטל עליו עם הרשעתו בעבירות הנ"ל, שהועמד על קנס בלבד, ע"ס 150,000 ש"ח או 8 חודשי מאסר תחתיו, כאשר עיקר טרוניתו היא כנגד חלופת המאסר, שאותה ביקש לבטל.

את טיעוניו השתית ב"כ המערער, לא על טיעונים לגופו של ענין, אלא, בעיקר על עניינים שוליים שדבר לא היה להם עם ההרשעה עצמה, ועם מדיניות הענישה; הכל, כפי שיבואר להלן.

3 .         במרכז הערעור, כמו בטיעוניו בבית המשפט קמא, הציב ב"כ המערער, סידרה ארוכה של טעונים כנגד התנהלותה "השערורייתית" של המשיבה, כלשונו, שהעיזה להגיש כתב אישום כנגד המערער, ושההינה לדרוש ממנו לנהוג בהתאם לחוק בכל הנוגע לחובותיו המיסיות. בתוך כך, גם  יצא כנגד הכרעת הדין של בית המשפט קמא, וכנגד "החלטות הבינים" שניתנו על ידו, בהן שב בית המשפט ודחה, תוך גילוי סבלנות אין קץ, את כל ניסיונותיו של ב"כ המערער "לסרבל, להאריך ולסבך את ניהול המשפט" (וראו, עמ' 2 להכרעת הדין, על "המהלכים החריגים" בהם נקט עו"ד זילברשלג, כאליבא דשופטת קמא, במטרה לגרום "להכבדת ניהול המשפט"; כפי שאכן עולה  מעיון בפרוטוקול הדיון שם). 

בפועל, כך מתברר, חזר ב"כ המערער בטיעוניו בפנינו, על כל אותן טענות "חריגות", פרוצדורליות בעיקרן, ובלתי רלוונטיות, שהעלה בפני השופטת קמא הנכבדה, ואשר נדחו על ידה בהכרעת הדין, אחת לאחת, תוך היסמכות ראויה על המערך הראייתי שהונח בפניה, כמו גם על החוק והפסיקה הרלוונטיים.

טענות אלה של ב"כ המערער, נראו גם בעינינו - לאחר ששבנו ובחנו אותן לאור הראיות עליהן עמדה השופטת בהכרעת דינה - חסרות כל נפקות לענין ההרשעה, שהרי, זו נסמכה בעיקרה על הודאת המערער עצמו, ת/5, ועל הראיות שתמכו בה תמיכה של ממש. מאלה, הצטיירה מחד גיסא, תמונה ברורה של עיסוקיו הענפים של המערער בשוק הכספים כמתואר, ומאידך גיסא, התעלמותו המוחלטת מפקיד השומה לאורך כל הדרך.  

ויודגש, בכל עשרות סעיפי הערעור, בהם חזר ב"כ המערער והלין כנגד "העוול" שנגרם למרשו בעקבות הרשעתו בבית המשפט קמא, לא הצביע, ולו, על ראיה אחת שהיה בה כדי לעורר ספק סביר בקביעותיה העובדתיות של השופטת קמא, גם לא במסקנות המשפטיות שגזרה מהן.

להלן, אתיחס בקיצור המתחייב, אל עיקרי טענות אלה, בפנינו.

פטור עקב נכות האישה; האמנם?

4 .         חסרת כל אחיזה בראיות ובדין, היא בעיני, טענת ב"כ המערער בענין הפטור מכל חובה מיסית, לו טען, על רקע נכותה של רעייתו המנוחה. קשה מאוד להבין  מה מצא עו"ד זילברשלג  לקשור למערער את הפטור המעוגן בסעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"ה-1961 (להלן - הפקודה) החל על הכנסה מיגיעה אישית של נישום נכה. 

וכי מה לו לפטור זה - שאפשר והיה מגיע לרעייתו של המערער אילו עתרה לקבלו - ולחובותיו המיסיות שלו עצמו, בהן חובת ניהול ספרים בעסק, וחובת הדיווח השוטף על ההכנסות מעסקיו, אותם ניהל לבדו מבלי  מעורבותה של רעייתו בהם; מעורבות שכלל לא טען לה, באין כל תקשורת בינו ובין פקיד השומה.